פסק דין
התביעה הוגשה בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. התאונה אירעה בצומת מרומזרת, צומת T, בסביבות השעה 04:15 בלילה. כל צד טוען שהוא חצה את הצומת כאשר מופע הרמזור בכיוון נסיעתו ירוק, ואילו הצד האחר חצה את הצומת למרות שמופע הרמזור בכיוון נסיעתו היה אדום.
כל אחד מהצדדים העיד שני עדים: את נהג הרכב המעורב ונוסע שישב ברכב. בשני הרכבים היו נוסעים נוספים, ברכב התובעת היו עוד שני נוסעים, וברכב הנתבעים היו עוד 3 נוסעים, אך נוסעים אלו לא העידו, חלקם ישנו ולא ראו את התאונה, וחלקם לא התייצבו למסור עדותם. פרט לעדויות אלו, הוסכם על הגשת תיק המשטרה, בו מופיעות הודעות כלל נוסעי שני הרכבים.
בחנתי, ושבתי ובחנתי את העדויות והמסמכים. הגעתי למסקנה שכפות המאזניים נותרו מעוינות, על כן לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה, ודין התביעה להידחות. אלו נימוקי.
שני הנהגים העידו באופן נחרץ שהאור בכיוון נסיעת רכבם היה ירוק. שניהם העידו שהם ראו את האור ברמזור במרחק מה מהצומת, שכאשר הם ראו לראשונה את הרמזור האור בו היה ירוק, ושניהם העידו שהם המשיכו בנסיעה רציפה לתוך הצומת. בשני הרכבים ישבה קבוצת אנשים ששבה מבילוי, אך כל אחד מהנהגים העיד שהוא ידע שהוא עתיד לנהוג, ועל כן הוא לא שתה. שני הנוסעים שהעידו משני הרכבים לא ידעו למסור פרטים רבים, פרט לעצם העובדה שנהג הרכב נכנס לצומת כאשר הרמזור בכיוון נסיעתו היה ירוק.
ב"כ התובעת הצביע על סתירות שונות בעדויות עדי הנתבעים. כך, למשל נהג רכב הנתבעים העיד שהוא נהג רכבו בנתיב השמאלי שבכביש (עמ' 12 שורה 5; עמ' 13 שורות 12 – 13), ואילו הנוסע ברכב העיד שהרכב היה בנתיב הימני (עמ' 16 שורות 25 – 26). נהג רכב הנתבעים גם סתר עצמו מאחר ובמשטרה טען שהוא נהג רכבו בנתיב האמצעי (ראה שורה 11 להודעה במשטרה). סתירה נוספת מתייחסת למיקום רכב התובעת בכביש. נהג רכב הנתבעים העיד שרכב התובעת היה בנתיב הימני (עמ' 12 שורות 8 – 10), ואילו הנוסע ברכב העיד שרכב התובעת נסע בנתיב השמאלי (עמ' 16 שורות 28 – 32). סתירה נוספת מתייחסת לרכבים הנוספים שהיו בכביש. נהג רכב הנתבעים העיד שלא היו רכבים נוספים בנתיב נסיעתו אלא במרחק (עמ' 14 שורות 15 – 20) ואילו הנוסע ברכב העיד במשטרה שהוא חושב שהיה רכב נוסף בכיוון נסיעת רכבם (שורות 13 – 14 להודעה במשטרה).
אינני מתעלמת מסתירות אלו, אלא שמול סתירות אלו, קיימים גם אי דיוקים בעדויות עדי התובעת. נהג רכב התובעת העיד שכאשר הוא נכנס לצומת, הוא ראה במראת הרכב מאחוריו רכבים נוספים נכנסים לצומת (עמ' 6 שורות 17 – 18), ואילו בהודעתו במשטרה טען שהרכבים האחרים רצו להיכנס לצומת, ומשמעות הדברים היא שהם טרם נכנסו לצומת (ראה ההודעה במשטרה שורות 29 – 30).
אני סבורה כי לא די בסתירות האמורות בעדויות עדי הנתבעים כדי לגבש מסקנה מספקת לגבי השאלה, גרסת מי מהצדדים, משכנעת יותר. יש לזכור שמדובר בתאונה קשה, בשעת לילה מאוחרת, שאירעה עוד החודש אוגוסט 2008. בהחלט יתכן וזיכרון העדים עומעם.
זאת ועוד. אל מול הסתירות בחלק מעדויות עדי הנתבעים, יש ראיות התומכות בגרסתם. נהג רכב הנתבעים העיד שהיה רכב נוסף בכיוון נסיעת רכב התובעת, אשר נותר עומד ולא נכנס לצומת (עמ' 12; עמ' 14 סיפא לפרוטוקול). עדות זו נתמכת בהודעתו של נוסע נוסף ברכב, צחי דיין שמו (הנוסע לא העיד אך הצדדים הסכימו על הגשת הודעתו במשטרה, ראה שורות 17 – 20 להודעתו).
עובדה נוספת שיש לציין היא שנהג רכב הנתבעים פנה והגיש ערר על ההחלטה שלא להגיש כתב אישום נגד מי מהצדדים, ועובדה זו תומכת דווקא במסקנה שהוא אינו רואה עצמו אחראי לתאונה. לכך יש להוסיף את הצעתו, לבחון את הנראה במצלמות המוצבות בצומת, כדי למצוא מי מבין הרכבים נכנס לצומת באור אדום. הצעה זו מעידה כי הוא עצמו אינו חושש מהתמונות שבמצלמות.
ולבסוף, לנהג רכב הנתבעים לא היה ביטוח מקיף, רכבו הושבת, ולמרות זאת הוא לא מצא לנכון לתבוע את נזקיו. עובדה זו תמוהה. ואולם העד טען שהוא המתין לתוצאות בדיקת המשטרה, ומשנסגר התיק בהיעדר ראיות, הוא המתין לתוצאות הערר שהגיש, ועתה הוא ממתין לתוצאות תיק זה. לא ניתן לשלול הסבר זה.
סיכומם של דברים. שני הצדדים העידו רק את נוסעי הרכבים המעורבים. לא הוצגו ראיות נוספות, כגון חוות דעת בוחן תנועה, תוכנית רמזורים, מסמכים מהם ניתן יהא ללמוד על שדה הראיה המלא של כל אחד מהנהגים, וכיו"ב ראיות נוספות שיוכלו לסייע בהבנת נסיבות התאונה.
כאמור, חזרתי ובחנתי את מכלול העדויות והמסמכים, והגעתי למסקנה שכפות המאזניים נותרו מעוינות. התוצאה היא שהתובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח תביעתה, על כן התביעה נדחית.
בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.
המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.
ניתן היום, י"ח תשרי תשע"ב, 16 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.